פסק-דין בתיק ת"א 1677/96

1.       התובעת 1 (להלן - "דינה" או "התובעת"), ילידת 8.12.1987, נפגעה בתאונת דרכים ביום 15.9.90, עת הייתה בת שלוש שנים, שעה שרכב פגע בה כאשר שיחקה בסמוך לביתה. התובעים 2 ו- 3 הם הוריה (להלן "האם" ו"האב", בהתאמה).

          אין חילוקי דעות באשר לשאלת החבות, ופסק דין זה מתייחס לגובה הנזק בלבד.

          אף כי התביעה הוגשה ב-1996, בשל גילה הצעיר של דינה, הטיפולים והאשפוזים וחוסר היכולת לתת חוות דעת סופית, הגיע התיק לשמיעה רק לאחר שנים רבות.

2.       לאחר התאונה הועברה דינה לבית החולים מאיר בכפר סבא, שם אושפזה עד 26.11.90. פגיעותיה של דינה עקב התאונה היו פגיעות קשות. פגיעה רב מערכתית בפלג גופה התחתון, באגן, ברגליים ובחזה. דינה טופלה תחילה בחדר מיון ובמחלקה לטיפול נמרץ, נותחה והועברה למחלקה כירורגית (ילדים), ולאחר מכן למחלקה אורטופדית בבית חולים מאיר.

          המסמכים הרפואיים שהונחו לפניי מרובים הם, ואין צורך שאסקור את כולם. עיינתי במסמכים אלה, והאמור בפסק דין זה מתייחס לתיאור פגיעותיה של התובעת באופן כללי.

          לאחר אשפוזה בבית החולים מאיר, הועברה דינה להמשך שיקום בבית לוינשטיין, עד יום 2.3.1991. במהלך אשפוז זה קיבלה דינה טיפולים רבים: שיקום אורטופדי, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.  טיפולי הפיזיותרפיה נמשכו שנים לאחר שחרורה מבית לוינשטיין.

3.       סמוך לאחר שחרור דינה מבית לוינשטיין, בשל חוסר התחושה ברגלה, נכוותה ברגל שמאל מתנור בוער ואושפזה בבית החולים ביילינסון ביום 4.3.1991 עד 31.3.1991.

          על-פי עדות המומחה, פרופ' דוד סגל, כווייתה של התובעת נגרמה בשל הפרעה בתחושה ברגל. ההפרעה בתחושה נגרמה עקב הפגיעה בעצב הסכיאטי, בעת תאונת הדרכים.

ארבעה מומחים רפואיים מונו מטעם בית המשפט.

4.       בתחום האורטופדי מונה פרופ' דוד סגל, אשר בדק את התובעת לראשונה ביום 8.12.1992 וקבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך שלוש שנים. פגיעותיה של התובעת כתוצאה מהתאונה היו פגיעה גרמית באגן, פגיעה עצבית בעצב הסכיאטי משמאל, כוויה ברגל השמאלית כתוצאה מהפרעה בתחושה.

          פרופ' סגל  בדק את התובעת שנית ובחוות דעתו מיום 1.1.1998 קבע, כי לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 60% לצמיתות בהתאם לתקנה 35 לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשל"ז-1956 (להלן - "תקנות הביטוח הלאומי"), בגין הפגיעה הגרמית שהיא העיוות באגן, הופעת סקוליוזיס קומפנסטורית, חולשת שרירים ברגל שמאל ושינויים במנח כף הרגל. כתוצאה מהעיוות באגן והפגיעה העצבית, קוצרה רגלה של התובעת.

          עקב פגיעותיה האורטופדיות של התובעת, היא גם סובלת מחוסר יציבות וחוסר שיווי משקל.

          לאחר שפרופ' סגל בדק את התובעת בשלישית, קבע ביום 16.1.2006 כי נכותה הרפואית לצמיתות היא בשיעור 60%. לאחר שהועברה לפרופ' סגל חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי, הוא קבע כי חלק מהנכויות הן חופפות והפגיעה האורטופדית באגן מקנה 25% נכות.

          פרופ' סגל גם נחקר על חוות דעתו.

5.       בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' אבינועם רכס. לפי קביעתו, לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 64%. 60% בגין שיתוק מלא של העצב הסכיאטי ו-10% בגין שיתוק חלקי של העצב הפמורלי.

          פרופ' רכס חזר על קביעה זו גם בחוות דעת שנייה מיום 14.2.1995.

6.       בתחום הפלסטי מונה פרופ' רון וכסלר, אשר קבע כי נכותה של התובעת כתוצאה מהצלקות היא 5%. כמו כן, בשל קטיעת אצבע שלישית ברגל השמאלית, לדינה נכות של 3%. לטענת ב"כ התובעת, עקב קטיעת האצבע יש לקבוע נכות בשיעור 5%. פרופ' וכסלר לא נחקר, ואולם נראה כי בנקודה זו צודקת ב"כ התובעת, ויש לקבוע לתובעת נכות בשיעור 5% בגין קטיעת האצבע.

7.       בתחום האורולוגי מונה ד"ר יחזקאל לנדאו, אשר קבע כי לתובעת נכות בגין אי שליטה על הסוגרים. ד"ר לנדאו בדק את דינה שלוש פעמים ואף השיב לשאלות הבהרה. ד"ר לנדאו גם נחקר על חוות דעתו.

          כעולה מחוות הדעת, נגרם נזק לתובעת במנגנון השליטה בשופכה ולצינור השתן ובשל כך יש לה 50% נכות לצמיתות (ת' 23(2)א(V) לתקנות הביטוח הלאומי). כמו כן, קבע ד"ר לנדאו תחילה כי לתובעת נכות בשיעור 80% בגין אי שליטה על הצואה, בהתאם לתקנה 15(6)  לתקנות המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהוצגו לו נתונים באשר לתכיפות בריחת הצואה, הקורית בממוצע פעם בשבועיים, אמר כי בהנחה כזו לתובעת 20% בשל בריחת הצואה.

          לטענת ב"כ הנתבעות, על-פי חוות דעתו של ד"ר לנדאו, הנכות שנקבעה לתובעת נקבעה בלא שהיא ערכה בדיקות כפי שהתבקשה לערוך ומבלי שיוצגו בפניו צילומי אולטראסאונד וציסטוגרפיה הדרושים לו ולמעשה קבע את שקבע על יסוד תלונות סובייקטיביות של התובעת והנחה האורולוגית.